שלמד ביד ימין הרגשתי שאני לא מצליח למצות את פוטנציאל הנגינה בגיטרה ואני חי רק פעם אחת אז מגיע לי ללמוד לנגן ביד החזקה שלי. מסיבת ההשמעה הייתה אירוע מושלם לנגינה בפעם הראשונה ביד שמאל, ובחיי, כשאני אומר שהגורל גורם לי בכל פעם להתחיל מחדש - לא חשבתי שעד כדי כך! הרגשתי ממש כמו בפעם הראשונה שעליתי לנגן בבמה פתוחה, אי שם ב2016/7, או בפעם הראשונה שניגנתי ברחובות ירושלים, הרבה הרבה לפני... והקהל הקסום ששמו האמיתי הוא: החברים והמשפחה שלי, היה נחיתה רכה מאוד, ובעצם תיקון; אם את מסע הנגינה ביד ימין התחלתי בנגינת התבודדות, בלי איש שהיה לצידי לתמוך, הרי שמסע הנגינה ביד שמאל התחיל בתמיכה מלאה 360 מעלות שאני מקווה שאכין מגיעה לי ולהיות ראוי לה היא משימה חשובה בחיי. ולכן לפעמים נכון לאחל, להתחיל ברגל שמאל:) תודה שוב לכל המגיעים ולשר ויפעת על האירוח המושלם בחנות שהיא כמו בית. אלנבי 37! לכו לקנות שם ולדבר עם שר - אתם בוודאות תזכו בסיפורים מעניינים על כל משקה שנח על מדפו. וכאות תודה/הוקרה להם, שרציתי לבצע כבר מזמן, הדבקתי על הגיטרה שלי, עליה אני כותב את כל השירים, את מדבקת החנות we drink ומכיוון שהפכתי כיוון בגיטרה - היא המדבקה היחידה שעכשיו לא מודבקת הפוך 😆 אז אני מקווה שהפעם התחלתי נכון. ביד הנכונה, במקום הנכון. ובסרטון שיר הפתיחה; "בדרך לשם היום". תודה לחברים על הסרטונים והתמונות!

כמו עכשיו, להיות נינוח, משוחרר מלחץ הזמן להוצאת השירים שתמיד הרגשתי שחומק מהישג ידי... התחושה שסיימתי פרויקט חשוב לחיי ועכשיו רשאי לנוח בזכות עד הפרויקט הבא

� שהשירים שלו נכתבו אי שם בשנת 2016, הוקלטו בין 2020 ל-2022 וראו אור רק עכשיו? (בתכלס בשל מלחמת חרבות ברזל) איך שוזרים את החוט הדק שמתחיל אי שם במחוזות התת מודע, מתפתל בדרך והופך לדמות בעלת רצון וקול פנימי משל עצמה כמו איש בתוך איש שדופק מתוכי להיכתב ולהילָחֵן החוצה? איך קורה הנס שבו אותו הרעיון מוצא את דרכו להתבטא בשילוב מוחות של אנשים מוכשרים; המפיק האהוב שלי, כותבים שותפים, זמרות, נגנים וצלמים? ומה התפקיד שלי מלבד להניע את הרכבת הזאת אשר באיזשהו שלב דוהרת על המסילות שלה וגם אם הייתי רוצה להתחרט ולעצור אותה כי פתאום משהו מרגיש לי חשוף מדי או רגיש מדי – כבר לא אוכל לעשות זאת בכוחי? זו הפעם הראשונה שאני מוציא אלבום שאני עד כדי כך גאה בו. חתמתי במו אצבעותיי על כל צליל, ואם אתם שומעים טעות - אז גם עליה חתמתי והחלטתי שהיא טובה. עשיתי את המיטב שיכלתי לעשות. בכל שיר למדתי עוד נדבך בהפקה מוזיקלית וחזרתי אחורה כדי ליישם את הנדבך על שאר החברים. וכאן - תודה על הבינה המלאכותית שעזרה לי להסתדר עם התוכנות XD. ומבין כל השאלות שעולות לי בצומת הזאת, לשאלה אחת יש לי תשובה ברורה: “כיצד להגיד תודה?” אז פשוט, תודה; ליהונתן פרנקו המפיק השותף האדיר ביותר שיכלתי לבקש, לדין רפאל מור חברי היקר על שותפות בטקסטים ולחנים, למאיה גוטמן המתוקה ששרה איתי את שיר הילדים “עמוק בתוך היער” ואת שיר הפתיחה “בדרך לשם היום”. למוריאל חן הרוש על קולה ונשמתה היפים בשירים “בדרך לשם היום” ו”איזה מזל”. לאלון גרליץ חברי הנדיר על נגינת הבס בשיר “בדרך לשם היום”. למשה אלכסנדר על הכינור ב”חצי אינדיאנית”. לדנה גלר וגל מזר שעזרו בטיפוגרפיה. לאהוד קאפון המלללךךך על התמונות המהממות לאלבום (כל שיר קיבל תמונה - ביוטיוב), שעבד איתי גם על “היא גונבת את” ועשני יותר מאושר ממאושר. לנדב כץ על ייעוץ מאסטר. לשר ויפעת רומנו שהסכימו לארח את מסיבת ההשמעה בחנות שלהם שמזמן מרגישה לי כמו בית. לאלוהי הסבלנות, שהרגיע אותי להמשיך במלאכה גם כשכבר נמאס לי. תודה גדולה למועצת התרבות של מפעל הפיס שהאריכה לי את הדד ליין פעמיים כי בכל תאריך יעד נקראתי שוב למילואים, ובין הסבבים נדרשתי לטפל בלקוחותיי. וכמובן - לכם! שמאירים את צעדי בדרך הזאת באור של חיבה ושייכות. ויאללה, הגיע הזמן לשים את המילים בצד, לפנות את האוזניים. הכנתי לכם אלבום מיוחד, אז בואו נצא כמאמר השיר הפותח את האלבום המיוחד (לפחות לאיש אחד) הזה. מקווה שתהנו

�בו אני בדרכ משתמש - האינסטגרם, שם/כאן אני מרגיש שיש יותר במה להצלחה. אבל זה רק איך שאני חווה את האלבום. המימוש האמיתי שלו יהיה במפגש שלו איתכם, ואני כבר מאוד מאוד מסוקרן לראות אתכם שומעים אותו

ה נועדה לאסוף סביבה אנשים, ואני אהיה רק לב אחד מיני רבים. כולם מוזמנים בכיף:) אלנבי 37 אפשר לבוא בתשע - פותח לכם כמה יינות, אז עדיף אפילו להקדים! לוחצים פליי בתשע וחצי

ללמוד ללמוד ללמוד עד האינסוף. מסיבת השמעה לאלבום ביום שלישי, כולם מוזמנים

יא הבחירה הקלה ולכן אני בוחר להתקרב. כמו שלפעמים אני פוגש חברים ובוחר להשכיח ביודעין את הטלפון הנייד מדעתי כדי להתמסר למי שנמצא מולי, ויחד נצליח לגעת בכאן והעכשיו הכה הו כה חמקמק - כך אני בוחר להתכנס אתכם להאזנה משותפת לאלבום שהתבשל שנים ארוכות - מכתיבת השירים ועד להפקתם, ולתת להם את כבוד ההתכנסות רגע לפני שיהיו זמינים לכם בכל רגע שבו תחפצו דרך ספוטיפיי/דיזר/אפל מיוזיק. כך אולי אקרב אתכם אלי בהאזנה רבע מודרכת ואחלוק איתכם את הרגע הזה, בחוויות ובחתימה הייחודית אותה אני מנסה להחתים בעולם, ואת זה חברים - הכי טוב לעשות פנים מול פנים. נפגש בחנות wedrink שהבעלים שלה, שר ויפעת, הם חברים קרובים, מהאנשים שהופכים את תל אביב לעיר שלי, אליהם אני מגיע לפעמים להתנחם\להתחמם\להסתתר - בשיחות איתם, במשקאות ובחיבוק. נפתח אצלם כמה בקבוקי יין, נקשיב לאמנות, ניתן לה להכות בנו גלים. נשמע את האלבום בפול ווליום ונעשה שמח כי בתוך מרוץ החיים שבו אני מנסה לכתוב ולהלחין ולהפיק כמה שיותר שירים לפני שאני מת, ניקח רגע לעצום עיניים, לנשום ולהקשיב כשם שאני מספר בשיר הפותח את האלבום, אותו תגלו לראשונה ביום שלישי בערב - במסיבת ההקשבה :)) נצטופף בעמידה בפנים לווליום המקסימלי, ומי שירצה יוכל להתרווח בחוץ. למתכננים לבוא עם ילדים - רק עם אטמי אוזניים! מחכה לראות אתכם ולהביא לכם במו ידיי את התינוק הזה שבקרוב יתחיל ללכת בעצמו…. בשמחה, אורי . אגב, שמתם לב כמה פעמים השתמשתי בשורש ב.ח.ר. בפוסט? זה כל הסיפור… מי בוחר לבוא? @wedrinkshop