שירי ההופעה "ביני לבינו"

על מנת לתמוך ביצירה הירשמו לערוצי היוטיוב\ספוטיפיי דרך הקישורים שבתחתית העמוד. שתהיה חוויה מהנה 🙂

השיר הזה לקראת בואך

הו, כמה ייחלתי

ייחלתי לך

 

לא אל תדאג

לא יצאתי מכליי

לא אל תחשוש

לא התאמצתי מידי

 

הביקור הזה הוא רק

תירוץ לנקות

כמו שהקור

הוא רק תירוץ להתחבק

 

וגם לא שאני מחכה לך רגל על רגל

אבל בטח שכן

כבר מתחשק

 

שתראה אותי

ולו פעם אחת

בשיא שפיותי

המוגזמת כמעט

 

בשיא המתיקות

עד הקאה,

בביקור הקרוב

עוד תראה אותך

 

ובשיר הזה

לקראת בואך

השדים יעלמו

הקדחת תגווע

 

חשוב לי לאמר זאת

חשוב שתדע,

בשיר הזה

לקראת בואך

 

ביחד נשוב

להיות שוב

אני ואתה

 אני חייב להתעורר מהחלום

שהיית אתה

ומה ממך

בוער לי

מה בוער לי, מדמותך

 

אתמול עברה בדיוק שנה

מאז שניגשת אלי בתחנה

 

ואני חייב להתעורר מהחלום שהיית אתה

כי היית חלום

והבטת בי כחולם

 

וקיווית שאנהג בדיוק על פי ציפיותיך

אך הייתי חלום בשבילך

והקצתי מול עיניך

 

סוף החלום להתנפץ

סוף החולם להשתגע

ואתה מפחיד אותי מעט

מתי תתנפץ

איני יודע.

 

אני מקווה שלא עשיתי את טעות חיי

שנתתי לך לדבר, ודיברת אליי

 

ובעצם משחק החיים, הוא לחיות את הרגע,

הראש בעננים, אבל, כל השאר פוגע

 

תן לי לכתוב לנו סיפור יחיד במינו

אם תרצה תצטרף

ובעצם,

אתה כבר בו

 

תן לי לכתוב לנו, סיפור יחיד במינו

ובעצם כתיבת השיר הזה

שנינו יחד פה

 

סוף החלום להתנפץ

סוף החולם להשתגע

ואתה מפחיד אותי מעט

מתי תתנפץ?

כן-כן

לא-לא

לא רוצה?

אז אל תבוא.

 

אל תחפור

לי כל הזמן,

פתאום אתה

מוצא עניין

 

בוא בוא

בוא לפה,

פתאום אתה

רוצה אותו.

 

לך לשם,

רד לשם,

סיבוב מהיר

ונעלם

 

נכנס לראות,

ומחטט

“תמונה יפה…

אוהב לתת?”

 

“אולי מחר

שני לבבות,

אם לא תגזים

בהודעות”

 

מחזיק איתך

רק עד שלוש

הדין שלושה ימי מחבוש

 

הכל עובד

אך לא פעיל

עזוב אותי כבר

יא מגעיל

 

נשאר לי לב שבור בתחתונים

אוי זה מזה לא נעים

נשאר לי לב שבור בתחתונים

אוי זה מזה לא נעים

 

עשה טובה

נסגור עסקה

ממחר בהפסקה

 

הדג יצא מהבריכה

אז אל תכין לי ארוחה

 

לך עכשיו

מיד עכשיו

כי בטח עוד מעט יכאב

 

לא אכפת

לי כבר ממך,

דרישת שלום למשפחה.

 

נשאר לי לב שבור בתחתונים

אוי זה מזה לא נעים

נשאר לי לב שבור בתחתונים

אוי זה מזה לא נעים

 

מכניס אגרוף

חזק בקיר

מעט קשה לי להסביר

 

שואל בקול

ולא עונים לי

מה עושים עכשיו

תגיד לי?

 

אתה אוהב

להיות אישה

הייתי מפנק אותך

 

בטח זה

היה עוזר

לך מעט להישאר

 

(נכון) ברור שלא השקעתי

רק אמרתי

“מאמי, מאמי

לא ידעתי

שתלכי

כל כך מהר ממיטתי”

 

לב שבור בתחתונים

אוי זה מזה לא נעים

היי נערה עם פרחים בשיער

אל תביטי בי

 

פי לא נפצה

לדרישת אכזבה

הבעיה לא אצלי

 

כי אין בעיה

מלבד הציפייה

שבחרת להיאחז בה

 

אין בעיה

מלבד הקנאה

הנכונה ברגע להתפרץ

 

היום תלכי לישון

רחוק ממני

ובינינו יעמוד

אותו החוצץ

 

היי נערה עם פרחים בשיער

אל תביטי בי

כמו באומלל

תכף אגזור את המתח

שבינינו

 

התהפנטתי ממקצב העקבים

הסתנוורתי מהתרחבות האישונים

 

ועכשיו התהפכנו

אני מפזר ואת אוספת

 

עכשיו התהפכנו

אני מתבדח, את רודפת

 

בואי נראה

לאן הלב שלך מצביע

 

הנה,

מתחת לעצי התות

הכלב הזקן נרדם

ואני מקנא בו

 

כי שר כבר את כל

יללות ההלל

אבל

אפילו האלה

היפה ביותר

 

לא הצילה אותו

אז הוא נטש את הרחוב

לסאון בשלו

 

הלילה באתונה

כמו בישראל

זמר הרחוב

לכלום מזמר

 

הוא יכל להיות אני

רק בירושלים

על מרצפות האבן

שר לאלוהייך

 

זה המחמם את סדיני המיטה

והכלב הזקן נח

כי כבר שמע

 

את כל התפילות

של בני האדם

ואני מקנא בו

 

ששש

 הקשיבי לשירה

היא מדברת עלייך

 

היי, נערה עם פרחים בשיער

חלצי הסיכות

חלצי נעלייך

 

ששש

הניחי לשירה להשתלט

והישירי מבט רק לזה

שישיר עלייך

נתקלתי בכזאת התלבטות קשה

האם לשמוח כשאתה בא

או שפשוט להיות אני

אבל איתך,

פשוט להיות אני

אבל איתך.

 

עוד עשרים דקות תגיע

ואני מחפש

את הבדיחה

 

שמצד אחד תצחיק אותך

ומצד שני תביא אותך אליי

 

10…

9…

הלך עליי.

 

אני מפחד להפסיק

להאמין באהבה

והפחד הוא זה שדוחף אותי

למצוא אותה

אני מפחד להפסיק להאמין באהבה

כך נמנע מהמוות

בלית ברירה

 

ויעידו ידידיי

זאת מחמאה גדולה.

 

חיבקתי אותך למרות שהיה לי קשה

להשלים עם העובדה, שאתה לא רוצה

 

ורכנתי לנשק

למרות שמראש היה ידוע

 

מהקור או מהלחץ

הפכתי למומיה

 

אתה מעמיד אותי

בפני בלבול,

בלבול גדול,

והגלגל בינינו

לא יסתובב אחור

 

אתה מעמיד אותי

בפני בלבול,

בלבול גדול,

 

בוא ונסתובב

הלוך חזור

בוא ונסתובב הלוך חזור

יש חור בצורה שלך

בצד הרחוק מהקיר

ומהקיר הקריר

אני מתרחק כמו תמיד

 

אבל לא מוצא

במה להתחמם, יש חור

בצד שאהבת

בלב ובמיטה שלי

 

ובעת שאני מתהפך מצד לצד

ושוב חושב

על מה אתה עושה

ועם מי אתה

עושה?

 

אני רוצה לשאול אותך

האם אתה מתגעגע?

אך מתבייש, כי מה כבר עשיתי

שתתגעגע

 

מילה אחת ואז נצמדת אליי

ועוד מילה ונעלמת מעיניי

והשתיקות הארוכות

אותי מושכות וגוררות

אל התהום

גם היא נראית לי

בצורה שלך

 

ובוא נודה בין השורות

אתה אוהב אותי פחות

וגם אני איני אוהב אותי

כל כך

 

מאת אותך, את צורתך, את מבטך

ואת אורך

אך אם איני אוהב אותי

כיצד אצליח לאהוב אותך?

 

אני צולל במחשבות שלי

ולא מבין היכן אני

ולמה התאמצתי בשביל זה?

 

בסך הכל אתה אדם

 

ולי יש עוד חיים לחיות

עוד משפחה

עוד אהבה

עוד צחוק

ועוד הרבה בדיחות

 

אני רוצה לשמוח בכל יום

ואת הרגעים שבו לסחוט,

בזבזנו כבר עשרים שעות

מתוך עשרים ותשע שנות חיינו

ועוד שעתיים של כתיבה

ואז עוד חודש של שתיקה

 

ואני לא מוצא סיבה טובה

מה בי מעניין אותך

ומצידי, גם לא מבין

למה מתעסק בך

 

אם כך

כיצד אוהב אותך?

כיצד אצא מהמיטה?

ואיך

אמצא ת’אומץ, להגיד

מבלי לחשוב

 

אני אוהב אותך,

אוהב אותך מאוד….

האזנה לשיר

 
רוצה לקום ו
לעלות על
אם הדרך
אם הדרך
 
רוצה ללכת
לדעת שאגיע
להזיע
להזיע
 
מוכן לתת למים לשטוף אותי
מוכן לתת למים לשטוף אותי
 
רוצה לגשת
בלי לסגת
להצליח
להצליח
 
רוצה לצעוד
בלי הפחד
רק עוד צעד
רק עוד צעד
 
מוכן לתת למים לשטוף אותי
מוכן לתת למים לשטוף אותי
 
להיטבל
במי העדן
ולשמוע
ולשמוע
 
הינני
הינני
מוכן לתת למים לשטוף אותי
 
מוכן כבר
מוכן כבר
מוכן לתת למים לשטוף אותי
 
כמה מהר אני שולל מאחד ועד להשתמש בטינדר בשתי אצבעות
במתכונת איש הולך
 
אני הולך ממך
אבל קשה לי להיפרד ממך
אך תן לי 
אך תרשה
 
לוחץ כדי לשמוע
את אותו השיר
בפעם המיליון
 
חשבתי שהתקדמתי
והנה אני באותו המקום
 
עדיין לא אוהב\אני לא רוצה להיות לבד ביום השואה
וביום הזיכרון
 
כי יום העצמאות שלי
שותת מלחמה
וחוסר שוויון
(ואורך כל השנה)
 
וכבר קשה לי לחנוק את הבכי בעשן
ובלתי נסבל הגעגוע
לריח הגשם באפי
 
חידלון אורך
בסרחון גופי
 
(כתבתי ואז – אני מרגיש יותר טוב)
 
אמא תמיד אמרה לי שאני מיוחד
וכל מה שנותר מזה זה שעמוק בליבי 
אני מרגיש שאיני מיועד
לצעוד במסלול המוסלל
אולי אקים מאהל
ואתה אל תתקן אותי
אל תגיד למשל
דברים שלא תיישם בעצמך
כמו איך להצטייר הגיבור בשירי
לדוגמא
 
כתבתי
 וזה מרגיש יותר טוב
כתבתי, מעט יותר קרוב
 
ובמציאות אתה רק מתרחק
 
אילן שיינפלד שלימד אותי שירה אמר
שהכל חומרים, ושהאנשים שאהבנו מעולם לא עוזבים
ולי כבר נגמר הדיו והתעייפה היד
אך מעיין הכמיהה עוד נובע
ליותר הצלחה, יותר הכרה, יותר אהבה,
ורק קמצוץ ממך
אני מקווה שאילן טעה,
כי אין מצב שאצליח להחזיק ככה עוד שנה
ועוד שנה
 
כתבתי, וניחמתי אותי
מעט יותר קרוב
וניחמתי אותי, מעט יותר טוב
 
נוכחותך לידי חמה כקליפות התפוז על הקמין
ריחן זמני ועדיין נעים
אל תלמד אותי לחטוב את העצים
טוב לי להביט בך שופך את הזעם
ולחזות באלימות נפרדת מגופי
המפגש בינינו לא היה סתמי
המרחק בינינו לא היה זמני
 
כתבתי, ושרת,
“תביא את הגיטרה”,
וזה מרגיש יותר טוב
וזה מרגיש יותר קרוב
יותר קרוב
 
והאם אתה בנוח, גם לך מרגיש לך טוב?
כזה אני, עושה מעט ובעיקר מדבר
לכן קוראים לי משורר
את אהבתי אלייך אני מביע בין השורות
רצית מגע
ואני עוד נפעמתי, רציתי לראות במו העיניים
כיצד אתה נפתח כמו ורד
לאט בין הערביים
 
כך, זה מרגיש יותר חם
ועוד יותר קרוב
ועוד יותר קרוב
 
המוח מסרב לקבל את התרפסות ליבי
ואני התרפסתי אחרייך
ואז טענתי שהייתי שיכור
אבל כלום לא שתיתי
המרחק ממך שיגע אותי
ובלאט, חרש ניסיתי לשווע אותך לעצמי
ובבוקר אמרת לי
שאני עדין מידי
 
והאם יהיה בסדר
שנישן באותה המיטה
 
מעט יותר טוב…
 
אמרת לי תרפה, עזוב…
ככה יותר טוב,
עוד קצת תשחרר, עוד
ככה יותר טוב
הנה, עדיף
ככה עדיף
ככה יותר קרוב
ויותר טוב…
רוצה לרקוד איתי סלואו?
זה הדבר היחיד
שעוד לא ניסינו לעשות
 
ואין יותר קרוב מזה
בוא, מה אכפת לך?
בוא תנסה…
 
ואם אחר כך לא תרצה
אני מבטיח לך
שאתרצה
 
רוצה לרקוד איתי סלואו?
אין יותר קרוב מזה
אין יותר קרוב מזה…
 
הערב החמים
הראשון של הקיץ
עכשיו היינו אמורים
לקנות אופנוע
 
והייתה אמורה להימאס עלייך
ריבת התפוזים הסינים
שהכנתי יותר מידי ממנה
 
כי פעם אחת
בתחילת העונה
אמרת שאתה אוהב
אמרת שאתה אוהב
 
ואני מתגעגע לתקווה
שפעם שמעתי
בשירים של סטיבי וונדר
 
ובלעדי יותר שקט לך
ויותר פשוט לשמוע
שירים יפים בלי משמעות
 
אתה לא חייב לי הסברים
תמיד אזכור איך בבקרים
 
אמרת: “מאמי, קום
מחר אולי נמות
שלא נמות לא מרוצים”
 
שלא נמות לא מרוצים
 
אני רוצה שתהיה
אהבת הנעורים שלי
אבל אני לא נער
ואתה לא אהבה
ולא שלי
אבל אני
הייתי רוצה
שתהיה
אהבת הנעורים שלי
ממרום גובהי
ממרום גילי
 
דמיין את שערי שחור
דמיין עור חום, רך וחלק
דמיין את המבט
תמים ומחוייך
 
דמיין אותנו יחד
בגיל השבע עשרה
בורחים מכאן ביחד
יד ביד אל השדה
 
דמיין את הקטנוע
ואת הדלק מתאדה
ראה, המרחבים פרושים
רק כך אני רוצה
 
רוצה שתהיה לי
אהבת הנעורים
בגיל 32
נזכרתי,הנה, יש חיים
 
הזכרת לי איך פעם
הראש היה בעננים
אני אשמח אם תהיה לי
אהבת הנעורים
 
אשמח אם תהיה לי אהבת הנעורים
 
איך זה שאני זוכר את כל מה שאתה אומר לי?
כולל הטון כולל הריח
כולל הרעש שהפריע לי להתרכז
ואתה לא זוכר שום דבר:
כמו עם מי אני אוהב להסתובב
והשעה שבה תכננתי להגיע
 
זו התעללות לשמה
המשער בה יודע
 
כי חשבתי עלייך כל היום
ולא מצאתי דרך מתאימה
לפנות, כך שתתקרב
ואת הדרך לליבך
גם לא מצאתי
ואת הנחת לא מצאתי
ואותי גם לא מצאתי
 
כי חשבתי רק עליך
ואת כל השאר שכחתי
 
תגיד,
זה מוזר להתגעגע?
אני רוצה לבוא אלייך
ולראות אותך
עוד לעומק
עוד לעומק
עוד
 
ואתה לא רואה שום דבר
כמו הלבוש שבו בחרתי להשקיע
 
אולי אני אוהב אותך לבד
אולי בכל זאת תפתיע
 
כי חשבתי עלייך כל היום
ולא מצאתי דרך מתאימה
לפנות
כך שתתקרב
ואת הדרך לליבך
גם לא מצאתי
 
ואת הנחת
לא מצאתי
ואותי גם
לא מצאתי
 
כי חשבתי רק עלייך
ואת כל השאר שכחתי
 
אבל בשעות בין הערביים
כשהשמיים עולים באש
מתפקח להבין
עוד לא סיימתי להתרגש
 
והיום כתמול שלשום
עודני
מלטף ומלטף
 
ואותי אתה רודף
כחשכה מלחכת עצמות
רודף אותי
בימים ובלילות
 
והיום כתמול שלשום
בימים ובלילות
 
ומלטף ומלטף
בימים ובלילות

אין
אין סיפורים יותר טובים
מאלו שאתה שר לי
בבכיים של הצלילים
לפני השינה

ומה חושבת האישה
שהולכת סביבי
כבר שלושה סיבובים
ורואה כיצד
אני מתקרב לאט לאט להתאמן ליד הבחור עם השרירים

אין
אין סיפורים יותר טובים
מאלו שאתה שר לי
בבכיים של הצלילים

אין
אין מהם אנושיים
אין כמו כלבי התמים
כולם
חושבים שאני והוא חולקים בלילה את הסדינים
ובכך הם צודקים
ובכך הם צודקים

שמע אתה מזכיר לי אך פעם הייתי עובד פשוט
והתפללתי לגשם
שיציל אותי
ושמעתי ברדיו
שירים טובים
אבל אין
פשוט

אין סיפורים יותר טובים
מאלו שאתה שר לי
בחדר השינה
אתה עדיין מזמין אותי
אליו לפעמים
ואין
ואין סיפורים יותר טובים
מכשאתה מזמין אותי
אליו לפעמים
ואין גיבורים יפים ממך
אין גיבורים יותר יפים, ממך

פתאום אניי מבין שגבולות הסיפור שאנחנו בנוים עליו
מהווים גם את גבולות פוטנציאל
התתפתחות שלנו כחברה
אז בעצם
לכן אתה?
לכן אתה לא מקים איתי חווה בת קיימה?
אה?
יא בן זונה

זאת הסיבה שאתה לא מתנשק ברחוב?
אפילו לא בא לי לכתוב
בא לי רק לאהוב אותך
בא לי אותך
לאהוב
בא לי אותך לאהוב

ולשיר לך שיר
שתוכל בעצמך לשיר
למי שתבחר אחרי
בטח היא יפה ביותר
היא בטח אוהבת אותך
לפחות כמוני
רק שאיתה יותר קל
זאת, זאת בחורה עם מזל

בטח היא אוהבת
בטח היא אוהבת שירה
בטח היא בטוחה
שאין
אין סיפורים טובים יותר
מאלו שאתה שר לה
לפני השינה
אצלך במיטה

אצלך במיטה יש סיפור ואצלי אין תשוקה
זוכר שפעם הייתה לי?
אצלי במיטה, עוד באלבום הראשון
קראו לי אמנון
גם לי אז הייתה בחורה
והיום יש לי כלב
ורק הוא נותן לי
אהבה נקייה וליטוף ושמחה
אהבה נקייה וליטוף ושמחה

שאבובי – תודה!

איך אפשר לטעון על שירה
שהיא לא יפה
כששתי שפתייך מדקלמות הוכחה
עדות חיה
על כיצד הנשמה
נאבקת לצאת מהגוף
אל תקרא לי חצוף
תקרא לי וזהו
אני מבטיח שלא אסרב

אבוא עם הכלב
ובעצמי קצת זאב
אין גיבורים טובים ממך
הבסת טרגדיה
הרסת אותה
רומיאו ויוליה מולך זה סיפור על שלום ושלווה

האקדח שהוצאת במערכה הראשונה
יורה בי עכשיו

אין גיבורים כמוך
הבסת טרגדיה
הרסת אותה
ואין,
אין אהבה חדשה….

אבל יש לי חברים טובים
ומשפחה, ועבודה
ואין אותך

ואין סיפורים טובים יותר
ספר לי עוד
תתבטא תתבטא תתבטא
מצידי עד מחר
ותעיד
אותי אתה אפילו לא
קמצוץ מפחיד
רק מסקרן
איך נהיית אתה
ומי חיבל
ומי חיבל בך

אני מבטיח רק ללטף
ומקווה שגם היא
כי אין סיפור אנושי יפה ממך
ואין אותי

 
מרבדים של דשא
מעטרים כחיוך
את פסגת הגבעה
גם היא הייתה פעם צחיחה.
 
את כל כך יפה
באורה הכתום של השקיעה
נהורה
 
את כל כך יפה
נהורה
 
מרבדים של דשא
מעטרים כחיוך
אם גם את תחייכי
ישוב ריח הגשם לאפי
 
את כל כך יפה
נהורה
את כל כך יפה
ומאירה
 
נהורה
נהורה
אמנות היא מראה, והשירה
היא המאבק של הנפש לצאת מהגוף
אמנות היא מראה, ואתה ניסית
להיראות מעצמך – אליי, אך במגבלות הגוף
 
לא הצלחת לצאת מגבולות מהסיפור שגדלת עליו
לבוא אליי,
אליי, אליי…
 
**
 
אמנות היא מראה, לדוגמא:
אמרת לי שאתה אוהב את הים 
ופתאום גם אני, אוהב את הים 
 
אמרת לי לישון עם הכלב 
ומאז אני לא נפרד ממנו, ולא נרדם (איזה עלוב)
כי אמרת פעם 
שגם אתה רוצה לישון לידי
בתנוחת כפיות
 
ואם אשמח 
להיות איתך כפי שאני איתו; 
מחובק בתנוחת כפיות
מבלי להחליף מצעים
 
ובאמת פעם אחת נכנסת להתחבק
בתנוחת כפיות, בתחתונים
מבלי להחליף מצעים
 
ומאז אני ממתין
מחובק עם הכלב
בתנוחת כפיות, ולא מחליף מצעים
ולא נרדם, ולא נרדם…
 
 **
 
הלכתי לטיפול כי אמרת
שלדעתך זה יכול לעשות רק טוב 
לכל אדם
 
אני שומע את קולך בוקע מגרון המאמנת
אמרת לי כבר פעם, את כל מה שהיא עכשיו אומרת
בגדול זה נשמע כך:
 
“אורי, לך עוד, נתקעת,
אורי, לך עוד… לך עוד הלאה…”
 
**
 
אמנות היא מראה: מצד אחד חיים ומצד שני שירה 
הסתירה ביניהן הורגת אותי
תמיד אני נכנע לה
למרות הנסיונות החוזרים
לחווט את המחשבות שלי בNLP,
 
(אני) מדמיין אותנו יחד וכותב  – 
(כי) “כנראה שעדיף לי לכתוב מאשר לחיות”
 
התרגיל פשוט:
לכתוב שווה למות.
 
**
 
ונזכר ביואב, מורי הנחמד
בתקופה שלפני התיכון
הוא לימד מתמטיקה, אבל הנה תרגיל שבקלות יכל להחליק לו על הלשון
והוא: “לכתוב שווה למות”
“לכתוב שווה למות”, והוא –
בטח כבר מת,
 
היה אומר לי “אורי, באמת:
חמור מי שמחלק באפס.
מי שמחלק באפס חמור.
 
חמור!”
 
ועכשיו הוא צועק:
“חילקת באפס, חמור!”
 
ואני מתעלם,
ומחלק…
 
מוזר, תמיד חשבתי שאני טוב בחשבון
את הציונים הנמוכים קיבלתי בשיעורי הספרות והלשון
 
ומורי טוב הלב עוד צועק,
צועק כי הוא רוצה לעזור –
 
צועק עלי: “קום, חמור!
חמור מי שכותב במקום לחיות,
מי שכותב במקום לחיות – חמור!”
 
שם אני נשבר, פורץ בבכי
מול כל הכיתה
מסיים באופן סופי לשלוט בעצמי, וגועה,
גועה בתקוות קול ענות חלושה –
אולי, אולי תהיה זאת הגעייה
שתקרב אותי אליך,
 
מוזר, בליבי תמיד הרגשתי ראוי לאהבה
מוזר, תמיד יש שני צדדים למשוואה.
מוזר, בדר”כ אני מצליח לראות את התמונה המלאה,
 
מה אתה רואה, מהצד שלך?
וזה התרגיל.
 
**
 
לכתוב שווה למות כי אני יושב לכתוב במקום לחיות,
אני מוציא עוד חומרים: מהזכרון, מהדמיונות, 
אני סוחט עוד חומרים
מכל מה,
כל מה שהיה קורה ‘אם…’
במקום, לפגוש אנשים חדשים,
אתה לא מבין
 
אתה לא מבין.
אתה לא מבין את היוצר
כי אתה היצירה
אני אוהב לבכות אותך החוצה
כמו בכל יצירה טובה
 
וזה עצוב
 
זה עצוב כי להתנתק ממך אומר
להתנתק מכל השירים היפים שהבאת איתך
מהצבע בו צבעת את חיי
מהרגעים הקטנים המביאים לי השראה
אותם אני בעל כורחי מנתח –
מאית אחר
מאית השנייה
 
כל מבט
כל מילה
כל ליטוף
וכל שגיאה
 
וכשזה בא
זה בא
זה בא
זה בא
 
הייתי רוצה שתהיה יצירה ארוכה…
 
**
 
אמנות היא מראה: מבפנים אני גבר
אבל קוויר בהגדרה
           
אתה גבר מבחוץ
אבל אוהב להיות אישה
 
אה…
הייתי מפנק אותך
רוצה לבוא?
אה…
לא?
 
**
 
אמנות היא מראה נקייה
לפעמים מכוערת
לרוב עצובה
 
מי שטוב לו ושמח
כף ימחה, שלי תפוסה בעט
תגיד את האמת:
 
באת למרות שידעת שתכף תעזוב
בזריזות של יתושה רעבה
עקצת אותי טוב… טוב…
 
להשתרע על שולחן הכתיבה
לגרד, לחטט בעקיצה שהשארת אצלי
אני נובר בה עמוקות,
ותראה מה הצלחתי להוציא: זוכר?
פעם היית אתה זה שמתבוסס בשירים שלי
 
**
 
אמנות היא משלה
היא מסדרת את החיים לעלילה
ואתה האשלייה המוצקה בחיי
 
על הקו הישר
מן המבט שלך,
אליי
אני הולך שולל,
נכנע לשירה
טורק את הידיים בייאוש על הירך
בלית ברירה
 
לכתוב לי אותך
לכתוב אותך לך
 
כי אמנות היא מראה, ואתה  היצירה המראה לי
את כל מה שהייתי רוצה לקבל
אתה ההשתקפות בה אסור לי לגעת
אי שם – מעבר לזכוכית החסומה:
היא ההגבלות שמטילה החברה
 
אה,
אמרתי את זה כבר
אמרתי את זה כבר לך…
 
ואתה – אתה…
 
בא ומראה לי
ואני מסתכל
רואה בך אותי
משתקף באמנות שהיא אתה
רואה אותי בך
ומתגלה בפני עצמי לראשונה, דרך המראה
 
(נתקל) בפרצוף מעוות בבעתה
תבין, לעומקים כאלו לא הגעתי אפילו בעזרת חומרים מרחיבי תודעה
ובעצם חיפושיי אחרי האומץ להציץ אני מוכיח את הקלישאה
שמה שלא מוכר מפחיד,
תבין, כאמן אני רגיל להתבונן מהצד
תבין, כאמן אני חייב
לזקק את הסיפור מבעד לאנשים
לראות לעומק, התנהגויות ובחירות
להבדיל בין סיבות לתירוצים
וחוץ מזה, גם הרבה יותר נוח בצד
בוא,
נסה לראות אותנו בעצמך מפה:
כמה אנחנו יפים ביחד
כמה מתאימים וכמהים,
טובים, לפחות כמו שאני אוהב להיות לבד,
תבין, (הסיפור שעומד מאחורי
הוא ש/כדי לעסוק באמנות) אני חייב…
 
***
 
אמנות היא מראה לבדידות
היא מראה לנו (דווקא) את מה
שאנחנו באמת/הכי מפחדים לראות,
בלי מסכות (את עצמי!!!)
 
לפעמים מתחשק לי להרביץ לעצמי מכות
אז אני טורק את הידיים בייאוש על הירך
נשען אחורה, ומטשטש…
ואתה קורא לי:
“אורי”
 
ואני מטשטש…
“אורי, פחות”
ואני מטשטש…
“אורי…”
ואני מטשטש…
 
 
 
 
אמנות היא מראה שבירה
תמיד מרחק של רגע קצר
מלהפוך לבדיחה
התוקף שלה מגיע מתוך הבחירה שאנחנו לוקחים
כמו באהבה, כמו שבקשר בין שני אנשים
יש רק שתי אפשרויות:
להתקרב או להתרחק
או שמתקרבים או שמתרחקים
 
אני חושב שהגיע הזמן להביט אל מעבר המבט שלך אליי
ולכוון את העט שלי
למחוזות חדשים
כי אני מאמין שאמנות גם יכולה להעצים
שם אשרטט, שם אוכל להנעים
אכתוב שחור על גבי הלבן
אכתים את הנייר הצחור
בחיי הטובים.
 
תודה שהיית,
תודה על הדברים שהבאת איתך,
ומטשטש
ומטשטש…
 
 
 
אהבתם? שתפו!

הצטרפו לרשימה

אשלח שירים, מוזיקה, הופעות, אמנות ועוד